פסק-דין בתיק ע"ר 1503-12-12

1.         המערערת, הנתבעת בתיק תא"ק 43967-12-11, הגישה הודעת ערעור על החלטתו מיום 14.11.12, של כב' רשם ההוצל"פ עמיעד רט, שדחה את בקשתה לבטול עיקולים זמניים שהוטלו, במעמד צד אחד, על זכויותיה במשק המצוי במושב גאולים וכן על דירה בגבעת שמואל.

            המערערת מבקשת לבטל את העיקול שהוטל על הדירה ולהשאיר בעינו את העיקול על זכויותיה במשק.

2.         בהתאם להחלטתי מיום 5.12.12, הגישו הצדדים עיקרי טיעון.

            המערערת חזרה על טענותיה שבהודעת הערעור. 

            המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הערעור ואף מפנים לתגובתם המפורטת שהוגשה לבקשה לבטול העיקולים.

            יצוין כי החלטת הרשם ניתנה בסיומו של הדיון לאחר שנחקרו הצדדים, סיכמו טענותיהם וכמובן על בסיס הבקשה והתגובה שהיו בפני הרשם.

            מצאתי לציין כבר עתה את קיומו של הדיון, בהבדל ממתן החלטה על בסיס כתבי טענות בלבד, שכן הרשם התרשם מהצדדים שהעידו בפניו וקבע ממצאים עובדתיים שאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהם, אלא במקרים חריגים.

3.         בבקשה להטלת עיקול זמני ובבקשה לבטול עיקול, על ביהמ"ש לבחון שני רכיבים עיקריים: על פי תקנה  362 לתקנות סדה"א קיומה של עילת תביעה לכאורית ועל פי תקנה 374 קיומו של יסוד סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

            כדי לקבוע כי התקיימו שני התנאים המצטברים די לביהמ"ש להשתכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה.

            בנוסף בוחן ביהמ"ש את מידת הנזק שייגרם למי מהצדדים בעקבות החלטתו ואם הבקשה הוגשה בתום לב ו מתן הסעד צודק וראוי, בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

4.         בעיקרי הטיעון של המערערת מודה כי בקשתה לבטול העיקול הוגשה באחור וללא בקשה להארכת מועד, אך טוענת כי יש לדון בבקשה לגופא, ולא להיתפס לפגם הדיוני כדי שלא ייגרם לה נזק כספי נכבד.

            בהודעת הערעור טוענת המערערת, בין היתר, כי סכום התביעה מופרז וכי העיקול הוטל על נכס ששוויו הרבה יותר מסכום התביעה.

            כמו כן טוענת המערערת למספר הסכמי שכ"ט עם המשיבים שנוסחו באופן חד צדדי על ידי המשיב, ונחתמו רק על ידו שאף העלימו מעיני ביהמ"ש (סעיף 7 להודעת הערעור).

            כן מתרעמת המערערת על דבריו של המשיב בחקירתו בפני הרשם והכחשתו כי חתם על הסכמי שכ"ט עם הוריה בנוסף לאלו עליהם היא חתמה.

5.         מדובר בסעד זמני בו לא נקבעים ממצאים סופיים שכן ההחלטה מבוססת על ראיות לכאוריות בלבד.

            טענותיה של המערערת יוכרעו סופית בתיק העיקרי, ככל שתעבור את מחסום הבקשה למתן רשות להתגונן.

            עיינתי בכתבי הטענות ובפרוטוקול הדיון בפני הרשם ולא מצאתי שיש להתערב בהחלטה בהיותה מבוססת על הדין והפסיקה מחד, ועל עובדות המקרה כפי שהתבררו בפניו, מאידך.

            עילת התביעה הוכחה לכאורה בהיותה מבוססת על הסכמי שכ"ט עליהם חתמה המערערת. טענותיה של המערערת בדבר נסיבות החתימה לא יכולות להתברר בהליך העיקול הזמני ולא בנקל ניתן לחזור מחתימה על הסכם.

            לא מצאתי טענה לפיה שלמה המערערת למשיבים תשלום כלשהו על חשבון הטיפול המשפטי הארוך, ולו בבחינת "שכר ראוי" בכך יש ללמוד על אופן התנהלותה של המערערת.